פרק שני - אני ומשפחתי

המשפחה שלי-

שם המשפחה שלי הוא קולקו. זהו שם די נדיר בארץ ומשפחתנו היא היחידה עם שם זה. בחו"ל השם נפוץ יותר. משפחתו של אבי הגיעה מפולין אבל מסתבר שמקור השם כנראה מאוקראינה. משמעות השם הוא "חוד החנית".

מכיוון שהשם נדיר תמיד מתבלבלים וקוראים בשמות אחרים כמו קולקי, קולאקו, קולקה וכולי.. גם תמיד שואלים אותנו מה משמעות השם.

משפחתי לא חשבה להחליף את שם המשפחה "קולקו" כיוון שרוב המשפחה של אבי נספתה בשואה והשם שומר על הזיכרון שלהם. אני לא הייתי רוצה להחליף אותו מכיוון שהוא מקורי ומיוחד.

שם המשפחה של אמי לפני נישואיה היה "כהן".

כהן הוא שם המשפחה היהודי העתיק ביותר ומיוחס לצאצאיו של אהרון הכהן, אחי משה רבנו. לפי המסורת, הכוהנים ביצעו חובות מקודשות באוהל-מועד ואחר כך בבית-המקדש, עד לחורבן הבית השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה. למרות החורבן, המשיכו הכוהנים לשאת את שמותיהם בגאון לאורך ההיסטוריה

אמי לא שמרה את שם המשפחה המקורי מכיוון שלא רצתה שם ארוך ומסובך.

הורי-

אמי טלי- נולדה ב- 25.5.1962 בגבעתיים למרים ואמנון כהן והיא הבת הבכורה. יש לה אח אחד ששמו גל והוא צעיר ממנה בארבע שנים.

היא למדה בבית ספר יסודי בורכוב ובתיכון קלעי בגבעתיים במגמה הראלית.

לאמי קראו רוויטל אך שם החיבה שלה היה טלי. עד כיתה א' לא ידעה אמי שקוראים לה רוויטל. ביום הראשון של הלימודים המורה בדקה נוכחות וכשאמרה רוויטל אף אחד לא ענה. התברר שלאמי קראו רוויטל, כשחזרה הביתה בכתה שהמורה קראה לה רוויטל.

אמי הייתה תלמידה טובה מאוד והשקיעה מאוד בלימודיה.

התחביבים שלה היו קריאה (ההורים שלה תמיד קראו לה תולעת ספרים) , עבודות יד, ציור ומוזיקה. אמי שירתה בצבא ביחידת המחשבים כתוכניתנית ומנתחת מערכות. היא שירתה בצבא 6 שנים והשתחררה בדרגת סרן. במסגרת הצבא גם למדה לתואר ראשון במתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת בר אילן. לאחר השחרור עבדה 10 שנים בחברת פורמולה מערכות בפרויקטים שונים. ב- 15 השנים האחרונות אמי עובדת בחברת אמדוקס כחלק מארגון המכירות. במסגרת תפקידה היא מרבה לנסוע בעולם (ותמיד מביאה לי מתנות)

אבי מיקי- נולד ב- 4.12.1962 ברמת גן לעליזה ויוסף קולקו והוא בן יחיד להוריו.

לסבי היה בגטו ורשה חבר מאוד קרוב, הם היו ביחד הרבה זמן, והגרמנים המיתו אותו. כשסבתי ילדה את אבי סבי ביקש לקרוא לאבי על שם החבר וסבתי הסכימה מיד. מיכאל..

במהלך הלימודים אבי הצטיין במקצועות הראליים. במהלך הלימודים אבי עסק במגוון תחביבים, בעיקר בספורט ושחמט. הוא גידל שני כלבים ולשניהם קראו  "מופי". הוא מאוד אהב לשחות וכל שנה, מגיל 11 עד 18, היה הולך עם הוריו לצליחת הכינרת. אבי שרת בצבא ביחידת מחשבים. הוריי נפגשו בקורס תכנות של הצבא ומאז הם ביחד כבר 34 שנים.

אבי למד באוניברסיטת בר אילן לתואר ראשון במתמטיקה ומחשבים ובאוניברסיטת תל אביב לתואר שני במדעי המחשב. במהלך השנים אבי עבד במספר חברות וכן היה שותף להקמת מספר חברות סטארטאפ. כיום הוא עובד בחברת פריון בתור מנהל הטכנולוגיה.

סיפור עליזה (קורמן) קולקו

עליזה נולדה בראדום שבפולין ב 1939. היא הייתה הקטנה מבין 11 אחיה ואחיותיה. אביה ניהל בית חרושת לעורות בסביבת העיר. הוא ניהל מסחר של עורות גם בערים אחרות בפולין והיה אדם עשיר מאוד בעל נכסים מאוד גדולים. הוא תרם הרבה כסף לאגודות ציוניות אך אף פעם לא חשב על לעלות לארץ ישראל. בתקופת המלחמה הוא נלקח הרבה פעמים לבית הסוהר וכל פעם שחזר משם, חזר חולה. פעם אחת שנכנס לכלא פעם נוספת הוא לא התאושש מהמכות ונפטר.

אמה עסקה בהתנדבויות ציבוריות כמו עזרה כספית לאנשים נזקקים, הקמת בית יתומים בראדום וכו'. היא נפטרה לפני המלחמה בגלל מחלת לב.

הילדים חונכו לשמור על המסורת והדת היהודית אך לא באופן כפייתי.

האחים של עליזה התחתנו, הולידו ילדים והקימו משפחות אך כולם נספו לבסוף בשואה חוץ עליזה, אווה ומשה.

כשפרצה המלחמה כל יהודי ראדום הועברו לגטו הגדול שבראדום ב 1942. ב 1942 הייתה אקציה גדולה מאוד. כל יהודי ראדום שהיו בגטו הועברו לטרבלינקה ( מחנה השמדה ) מלבד מאה אנשים שנשארו בראדום. כל שאר  משפחתה של עליזה הובאה לטרבלינקה ונספתה שם. רק עליזה, אחייניתה אווה, אחיינה משה ואחותה מרי נשארו בחיים. אחרי האקציה עליזה ואחייניתה הובאו לגטו הקטן בראדום. אחותה מרי נסעה לוורשה. באחד הבקרים כשיצאו לעבודת כפייה בנגרייה אל הרחוב והלכו לתחנת הרכבת,


משם יצאה הרכבת לוורשה. בוורשה היה מקום מחבוא בדירה שהוביל מפתח של תנור לחדר סודי, שם התחבאו עליזה ואחייניתה אווה. היא שהתה שם חודש ימים עד שבעל הבית הלשין עליהן למשטרה, ולכן עברו להתחבא בבית של אישה זקנה ללילה אחד. בבוקר לקחו אותן למקום אחר בוורשה ושם התחבאו בארון בגדים. הם עברו לביתה של אחייניתם מרי ושהו בו עד סוף המלחמה. כשהרוסים באו לשחרר את וורשה פרץ מרד בין תושבי וורשה לצבא הרוסי והתחילה עוד מלחמה. הם ששהו תקופה קצרה בעיר אחרת עד שהמלחמה נגמרה. הם למדו בגרות בעיר הזאת ואחותה עזבה. יום אחד ביקרו אצלם חיילים לבושים במדים של בריטים אך הם דברו בשפה העברית ושכנעו אותם לעלות לארץ ישראל. הם לא לקחו שום דבר איתם ועברו את גבול פולין-צ'כיה בצורה לא חוקית.  מצ'כיה הם המשיכו לגרמניה ומשם עברו למחנה נוער בבלגיה, שם מהו כמה שבועות. במחנה ביקר דוד בן גוריון. הוא הכין אותם לעלייה לארץ ישראל ואמר שלא יהיה קל אך זה יהיה שווה את זה. העלו אותם למשאיות והסיעו אותם לספינה בהולנד שנקראה החייל העברי. הם הגיעו לחופי חיפה, שם קיבלו קבלת פנים נעימה עם אוכל מהסוכנות. העבירו אותם למחנה צבאי בעתלית. משם רצו לקלוט אותם לקיבוצים אך עליזה ואווה לא רצו והם נקלטו על ידי משפחתם 
בתל אביב.

סיפור יוסף קולקו

יוסף נולד בוורשה שבפולין ב1930. עם תחילת המלחמה הגרמנים הפציצו את העיר ופצצה אחת פגעה בבית של משפחת קולקו (המשפחה של יוסף) והרסה אותו לגמרי. הם עברו לעיר ללודגי וגרו אצל דוד סלומון קולקו. עד שנת 1941 יוסף המשיך ללמוד בתיכון ובשנת 1941 הוא עבר עם הוריו לגטו. הוא לא יכל להמשיך בלימודים והיה חייב לעבוד במקום שבו הציבו אותו. המצב בגטו היה קשה בגלל חוסר מזון ויוסף ומשפחתו היו מאוד רעבים ללא יכולת להשגת מזון. אבא של יוסף מת מרעב ויוסף נשאר עם אימו והתחלק איתה בשכר שקיבל מעבודתו. בקיץ 1944 הנאצים החליטו להעביר את היהודים מהגטו למחנות ההשמדה, ביניהם גם יוסף ואימו היו. יוסף הגיע לבירקנאו, מפרד מאימו ויותר לא ידע איפה היא. הוא שהה שם חודשיים והעבירו אותו לאושוויץ. באושוויץ הוא שהה בצריף מס' 11. הוא עבד בעבודות כפייה ותמיד נהג לנסות ולגנוב אוכל בשבילו ובשביל הילדים והאנשים האחרים. הוא חלה במחנה ושהה בבית חולים וזמן קצר לאחר שחרורו מבית החולים החליטו הגרמנים להוציא את כולם מאושוויץ במצעד המוות. היהודים וביניהם יוסף שרד את אירוע זה והגיע עם היהודים ששרדו את מצעד המוות (רבים מתו בדרך. אל הרכבת שהסיעה אותם אל מחנה ההשמדה מאטהאווזן שבאוסטריה. התנאים שם היו קשים מאוד. בתום המלחמה הצבא האמריקאי שחרר את כולם מהמחנה ונתן להם הרבה מזון. יוסף חיפש את אימו בכל מיני ארצות ומקומות וחזר לגרמניה. כשירד מהרכבת ראה את אימו. בשנת 1950 הוא עלה לישראל והתגייס לצבא. אחרי הצבא עבד כחשמלאי והשתלב בחברה בישראל. ב1955 היו בחירות, ולכבוד הבחירות חילקו טיולים לאנשים בלי כסף. הוא נסע לטיול והכיר שם את עליזה. ב1956 הם התחתנו בתל אביב. יוסף נפטר בשנת 2003 מדום לב.

סיפור סבי וסבתי מצד אמי אמנון ומרים

אמנון כהן נולד ב-2.9.1936 בעיר פלובדיב שבבולגריה. הגרמנים קיבצו את היהודים כדי לשלוח אותם למחנות ההשמדה. מזכירה שעבדה באותו יום בדואר ראתה את המכתב וביקשה מהבישוף של העיר להודיע למלך בולגריה כדי שיעצור את זה. ואכן מלך בולגריה עצר את האסון שכמעט התרחש בזכות המזכירה. כשאמנון היה בן 12 עלה לארץ בשנת 1948 יחד עם הוריו. הוא הגיע לכפר הנוער בן שמן שם קיבל את חינוכו. כשהגיע לעיר למד בבית ספר המקצועי "שבח" לנגרות. הוא התגייס לצבא והתנדב לצנחנים.

ואיתם עבר את פעולות התגמול במלחמות וכיבוש ירושלים. עם החוליה שלו, הגיעו ראשונים לכותל המערבי בעת כיבוש העיר. הוא השתתף במלחמות ההתשה בבקעה במסגרת המילואים בצנחנים.

הוא השתחרר מהצבא בדרגת רס"ר והתחתן ב 11.2.59 עם מרים ברודסקי.

ב 25.2.62 נולדה טלי כהן וב14.9.66 נולד בנו גל. מרים כהן נולדה בתל אביב בשנת 1939, גרה בתל אביב עד גיל 12 ואז כשעברה משפחתה לגבעתיים סיימה בית ספר עממי ולמדה בבית הספר התיכון המקצועי "ויצו".

סיפור צבי סבא-רבא מצד אמי

צבי ברודסקי בן לאברהם ומרים ברודסקי ונכד לאליושה ורחל ברודסקי, נולד בשנת 1899 בבסרביה אשר באוקראינה בעיירה טטרביונר, עיירה רוסית אוקראינית שמנתה נוסף לתושביה הרוסיים כ100 משפחות יהודים. המשפחה הגיעה לרוסיה עם חלוקתה של פולין לאחר 1772 והשטחים שנוספו לרוסיה יחד עם כ100,000 יהודים נוספים. שם המשפחה על פי שם העיר בה ישבו שרידי המשפחה בתחילה – "ברודי". צבי היה בן יחיד מלבד אחות שנולדה מאם קודמת, שם האחות היה חיה. היות והאב היה חיל כשהתחילה המלחמה בין יפן לרוסיה ב1905 לקח עמו את המשפחה והם נסעו לארגנטינה, והגיעו לעיירה כרמל. שם ערך הברון הירש קולוניזציה ביהודים שבאו מרוסיה בתקופת הפוגרומים. האקלים הארגנטינאי השפיע לרעה על האם ומאחר והילדים לא יכלו לעזור בעיבוד האדמות ולא היה מי שיעבדן חזרה המשפחה לרוסיה. בהיותו בן 16 הוכנס לבית ספר למלאכה בעיר אודסה שבה למד שנתיים. בימי המלחמה בשנים 1916-1917 לאחר שהרומנים כבשו את בסרביה וכן בעקבות מלחמת האזרחים חזר לאודסה. לאחר הצהרת בלפור הוחלט יחד עם עוד מספר חברים לעלות לארץ ישראל. וב20 הראשונות שהביאו עולים ארצה, הגיע יחד עם אותה קבוצה. בהגיעם לארץ נלקחו על ידי יצחק שדה לגדוד עבודה לעשות חצץ מאבן בזלת בכביש צמח- טבריה. אולם לאחר זמן מה נסעה כל הקבוצה לעבוד בנמל חיפה שהיה בראשיתו  ועם גמר העבודה בנמל נסעו לעבודה בפתח תקווה. אולם שוב היה עליהם לעבוד לזכרון יעקב לייבוש ביצות ובניית מסילות רכבת. לאחר מכן עבדו במחצבה של חברת "הבונה" ובאותה תקופה החלו לבנות את הדר הכרמל סביב הטכניון בחיפה. 

ב- 1923 חלה בעתלית במלריה טרופיקה (מחלת קדחת). בעקבות המחלה היה עליו לעבור לתל אביב לקבלת זריקות כינין ומפני שהיה עליו לשנות את מזג האוויר. שם עבד ביישור חולות. ב- 1925 נסע להוריו ברוסיה על שם בדוי כדי שלא יאלץ להתגייס לצבא כששב משם עבד בחברת הרכבת ולאחר מכן בחברת החשמל. נישא לחוה יודסין וב1939 נולדה בתם היחידה מרים ברודסקי.